עיצוב.  טכנולוגיה.  עתיד.  חברה.

מייל שבועי של דברים טובים לאנשים סקרנים.
View this email in your browser
30/03/2016
מהדורה #009

עיצוב.  טכנולוגיה.  עתיד.  חברה.

מייל שבועי של דברים טובים לאנשים סקרנים.
קיבלתם את המייל ממישהו ואהבתם?
הצטרפו לרשימה
Share Share
Tweet Tweet
Forward Forward
מהדורות קודמות  giluynaot.co.il
אוכל של בית
Dabbawallas of Mumbai
בפעם הראשונה שהגעתי להודו לא ממש הבנתי אותה.  היה נדמה לי שאת כל מה שהם עושים צריך לתקן, לשפר, ליעל.  "למה הם חותכים ג'ינג'ר לכל כוס תה שמישהו מזמין, במקום לחתוך בבוקר לכל היום?", "אם רק היו מתקנים פה את הדלת/מיטה/חשמל הם היו יכולים לגבות פי שתיים על חדר", "אם היו מביאים מריצה במקום לסחוב 5 לבנים על הראש, הם היו מתקדמים הרבה יותר מהר".   ככל שעברו החודשים התחלתי להבין קצת יותר או לפחות חוסר היעילות (היעילות שאני רגיל אליה) כבר לא הרגיזה אותי. 

אחרי שנה דברים כאלו כבר נראו לי הרבה יותר הגיוניים, וגם אם לא הבנתי, קיבלתי את העובדה ש-א. אני לא חייב להבין הכל, ו-ב. Shit just works.  מדינה עם מיליארד ורבע איש היא מערכת הרבה יותר מורכבת ממה שאנחנו יכולים להבין.  זו הסיבה שבאתר בניה, אם צריך לחפור בור, יש את חפירה קשורה לחבל שמתפעלים שני אנשים – אחד דוחף אותה לאדמה, והשני מושך אותה בעזרת החבל, והנה לכם  פרנסה לשני אנשים.
במומבאי, מטרופלין של 22 מיליון איש, צפוף. 
מאות אלפי עובדי המשרדים לא מזמינים צהריים בתן-ביס וגם לא סוחבים שאריות מאתמול ברכבת הצפופה בדרך לעבודה. עם זאת, הם עדיין אוכלים ארוחה ביתית חמה שהכינה האישה או האמא באותו היום.
על הקסם הזה אחראיים הדאבה-ואללות, ארגון המונה 5,000 עובדים, שקיים כבר משנת 1890.  הם מביאים כל יום 200 אלף קופסאות אוכל (דאבה) עם ארוחה טריה מבית העובד למקום עבודתו עד השעה 13:00.  אחר הצהריים הם גם אוספים את כל הקופסאות הריקות ומחזירים אותן הביתה.  400 אלף משלוחים ביום.  10 מיליון בחודש.


ככה זה עובד:
  • ב6 בבוקר, אחרי שהעובד יוצא מהבית לעבודה, שרחוקה 40-60 ק"מ מביתו, האישה מתחילה להכין לו את ארוחת הצהריים.
  • בין 9 ל10, מגיע הדאבה-וואלה הביתה לאסוף את הקופסה.  הוא עובר בין 40 בתים (רובם בלי מעלית) על אופניים או ברגל.
  • הדאבה-וואלה מגיע לתחנת הרכבת הקרובה, פוגש אחרים מאזורים שונים ושם כבר מתחילים המיונים.  על קרש ענק (בתמונה) ממוינות כ60 קופסאות לפי התחנה הבאה שהקופסה צריכה להגיע אליה.  על כל קופסה יש קוד שמציין את היעד - תחנת הרכבת , שם הבניין והקומה.  את כל הדבר הזה, הוא מעמיס על הראש, ובדוחק של תחנת רכבת במומבאי, ב20 שניות בהן הרכבת עוצרת, עולה על הרכבת הנכונה בזמן הנכון.  אין איחורים.
  • על הרכבת הצפופה נעשה מיון נוסף, פיזור בתחנה הנכונה, עצירה בעוד כמה תחנות, מיון נוסף, הליכה/רכיבה לבניין הנכון, בדיוק בזמן.
  • אחרי ארוחת הצהריים כל התהליך חוזר על עצמו ברוורס (עם הרבה פחות משקל על הראש).
עכשיו מגיע הקטע שמעיף את המוח.
  • כמות הטעויות – אחד ל16 מיליון משלוחים. (זאת למרות לוח זמנים יומי כל כך צפוף בו כל עיכוב של אדם אחד יכול לגרום לאלפי ארוחות לא להגיע ליעד בזמן.)
  • ארגון דמוקרטי ושטוח לגמרי – כל העובדים וראשי הצוותים שותפים ברווחים.  כל צוות הוא ארגון אוטונומי שאחראי לגייס לקוחות ועבדים, לפתור בעיות ודאוג לאופרציה.
  • לא היתה שביתה כבר 120 שנה.  מונסונים, מלחמות, מחלות – אין תירוצים.
  • רוב הדאבה-ואלות אינם יודעים לקרוא.
  • כל העובדים בתחושת שליחות, נאמנות מטורפת לעבודה ועמידה בסטנדרטים בלי תירוצים.  הלקוח הוא אלוהים.
  • אפס טכנולוגיה, אפס דלק, 100% שביעות רצון הלקוחות.
  • מגיעים אליהם אח"מים מכל העולם העולם ללמוד על איך הדבר הזה עובד. מנהלי FedEx, ריצ'רד ברנסון.  כשהנסיך צ'ארלס הגיע לבקר אותם, אמרו לו שהוא חייב לחכות לזמן ולמקום שמתאימים להם - "הוא רק נסיך אנגליה אחד, ולנו יש 200 אלף מלכים שאנחנו צריכים לשרת."
 
  1. סרט קצר על הדאבהוואלה
  2. כתבה של Harvard Business Review על התופעה העסקית הזו, ומה אפשר ללמוד ממנה (שווה קריאה).
  3. סרטון קצת יותר ארוך שנראה כאילו הוקלט בVHS, אבל הרבה יותר אינפורמטיבי לדעתי.  בערך בדקה 8, הסרט קופץ להרצאה של הCEO.  קצת מאתגר לצפיה בגלל האיכות והמבטא - אבל הוא בנאדם מדהים, וההרצאה שלו ממש מסבירה את ערכים של העובדים והחברה שבזכותם הכל דופק (יש לו גם הרצאה בTED).
“One cannot think well, love well, sleep well, if one has not dined well.”  
- Virginia Woolf
אפוקליפסה אח"כ
תיבת נח - כספת גיבוי לזרעי העולם

לא רחוק מהקוטב הצפוני, עמוק בתוך הר קפוא, שוכנים מיליוני זרעי צמחים שהם תעודת הביטוח של המין האנושי.  בטמפורטורה של מינוס 18 מעלות, מקוטלגים בשקיות אלומיניום דוגמיות זרעים של כ5,000 זנים שונים מכל מדינות העולם.

המאגר הזה, שמנוהל ע"י נורווגיה, בא לתת מענה במקרה של אסון קטסטרופלי שיפקוד את כדור הארץ ועלול למחוק את מגוון המזון. אך גם במקרים יותר נקודתיים של אסון טבע מקומי, בצורת או מלחמה אזורית - יש גיבוי למאגר הגנטי של הטבע. בתוך המבנה אין פוליטיקה - קופסאות מצפון קוריאה עומדות ליד ארגזים מארה"ב, רוסיה ליד אוקראינה.  (לא מזמן ביצעו את המשיכה הראשונה מאז הוקמה הכספת, בעקבות המלחמה בסוריה). 
יש כבר תיאוריות קונספירציה שאומרות שמישהו יודע משהו שאנחנו יודעים - בין אם זה הכנה לאפוקליפסה מתקרבת, או קרטל של 4 יצרניות זרעי החקלאות הגדולות בעולם שזוממות השתלטות עולמית.  זה שאחד הגופים הממנים את פרוייקט היא הקרן של ביל גייטס, רק מלבה את אש השמועות.
טרטר צרצר
קמח צרצרים - לבריאות

"איך יודעים שמישהו טבעוני? אל תדאג - הוא יספר לך."
כולנו יודעים מהחבר הטבעוני שלנו כמה אכילת בשר זה רע, לא אקולוגי, הורס את כדור הארץ ולא בריא.  (אבל ממש טעים!).
העולם, והמערב בפרט, בחיפוש אחר חלבון אחר שימלא את החסר.  משהו שיהיה זול ליצר, בריא ומזין, לא יהפוך יערות לשטחי מרעה אינסופיים ולא יצרוך 20 טון מים כדי לייצר כל קילו אכיל.
 
צרצרים.
רוב אוכלוסית העולם כבר אוכלת חרקים אלפי שנים,  במערב אומרים איכס על אוכל.
אבל עכשיו לאט לאט זה מגיע, בפורמט של קמח צרצרים.
זה התחיל לפני כמה שנים בקמפיינים בקיקסטרטר של חטיפי בריאות מקמח צרצרים, אבל היום זו כבר תעשיה של עשרות סטארטאפים, וגם נמכר באמאזון ובסופר.  חטיפי בריאות, נאצ'וס, עוגיות, פיצה, אוכל לכלבים.

צרצרים הם (בנתיים) מקור החלבון האולטימטיבי - צורכים מעט מאוד מים, מזון, שטח גידול והתעסקות ומכילים כמויות גבוהות של מאוד של חלבון, B12 וסידן.  בגלל שאפשר לגדל אותם ממש בקלות גם בבניין בתוך העיר, חוסכים את ההובלה מהצד השני של העולם.

בקיצור, השתכנעתי.
תפזרו לי קצת כזה על ההמבורגר.

 
שירות לציבור
כל התמונות שלכם עומדות להמחק - יום הגיבוי העולמי

הארד-דיסקים מפסיקים לעבוד (גם אחרי שנה, בטח אחרי 5 שנים).  טלפונים נופלים לאסלות (1 מ-5! ולא, אורז לא עוזר).  האקרים דורשים כופר להחזיר לכם את הקבצים.  בתים נפרצים ועולים באש.  שיט האפנז.

פעם-במעט-מדי-זמן אני שומע מאנשים ש"הלך להם הכל" - כל תמונות הילדות של הילדים, כל המסמכים של הפרילאנסר, עשרות שעות ההקלטה של העורכים.   אם לי היו נמחקות התמונות של ה10 שנים האחרונות, זה היה ממש כואב.
אבל אני ישן טוב בלילה - יש לי גיבוי של הכל (מחשבים, טלפונים) - גם מקומית בהארד-דיסק חיצוני, וגם בעננימז (5$ בחודש), והכל רץ לבד, לא צריך לזכור לעשות את זה.  ונהיית קצת מיסיונר בעניין הזה.  

היום, 31 במרץ, זה יום הגיבוי העולמי.  מישהו איפשהו קבע את זה כדי להזכיר לנו לעשות את הדבר הזה שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעשות.

זה לא מסובך.  תעשו את זה - חשוב שזה יהיה משהו אוטומטי שלא צריך לזכור או להתעסק.  יש המון שרותים שנותנים גיבוי בלתי-מוגבל בענן בכמה דולרים בחודש, אבל גם הארד-דיסק חיצוני זה עדיף מכלום.  (אני לא אסקור כאן את כל האפשרויות או אכתוב מדריך.  גוגל איט.  אבל מי שתוהה איך ומה ומאיפה להתחיל - תשאלו, אני מבטיח לעזור.)

Just Do It.

קחו שעה בסופ"ש הזה - ותבטיחו לעצמכם שגם הנכדים שלכם יוכלו להנות מאלפי הסלפיז שצילמתם מיום שני שעבר.
אני שלחתי לכם, עכשיו תורכם.
אשמח אם תעבירו הלאה לכמה חברים סקרנים שאתם חושבים שיהנו מזה.
(ואולי גם תוסיפו כמה מילים, שירשמו?)
או פוסט של הלינק הזה:
giluynaot.co.il

יש לכם משהו להגיד, להציע, או לגלות לי? אני בצד השני של הריפליי, ותמיד עונה.

וגם - הרבה אומרים שהמייל הזה מגיע ל"Promotions" בג'ימייל.  
כדי למנוע את זה או שתוסיפו אותי לקונטקטס, או שפשוט תגררו את המייל לאינבוקס.
 
תודה,
אורי.
Share Share
Tweet Tweet
Forward Forward
קיבלתם את המייל ממישהו? אהבתם?  רוצים לקבל כזו הפתעה כל שבוע?
הצטרפו לרשימה
אני לא אשלח זבל.  מבטיח.
גילוי נאות בפייסבוק
Copyright © 2021 Giluy Naot, All rights reserved.


Want to change how you receive these emails?
You can update your preferences or unsubscribe from this list

Email Marketing Powered by Mailchimp