עיצוב.  טכנולוגיה.  עתיד.  חברה.

מייל שבועי של דברים טובים לאנשים סקרנים.
View this email in your browser
03/05/2016
מהדורה #012

עיצוב.  טכנולוגיה.  חברה.  עתיד.  תרבות.

מייל (כמעט) שבועי של דברים טובים לאנשים סקרנים.
קיבלתם את המייל ממישהו ואהבתם?
הצטרפו לרשימה
וקבלו כל שבוע סוכריות קופצות לאינבוקס.
מהדורות קודמות:  giluynaot.co.il
שתפו את המהדורה הזו שתפו את המהדורה הזו
מאמא-גאנג'ה
Stoned Moms  
תעשיית הקנאביס החוקי בארה"ב מתפתחת בקצב חסר תקדים והיא כרגע התעשיה הצומחת במהירות הגבוה ביותר.  אם לשים את המספר 7.1$ מיליארד (הצפי לגודל השוק ב2016) בפרספקטיבה – זה פי 5 מהמכירות של עוגיות Oreos, פי 49 ממכירת m&m’s וחכמים ממני חוזים שתוך שלוש שנים, אם הלגליזציה תמשיך במדינות נוספות בארה"ב, התעשיה תהיה גדולה יותר מהNFL  (ליגת הפוטבול). כן, גדולה יותר מפוטבול בארה"ב. 

במדינת קולורדו בארה"ב, חלוצת הלגליזציה, מכירת מריחואנה (לצרכי הנאה) חוקית משנת 2012 והחנויות הראשונות אושרו בתחילת 2014. 

נוסח החוק מאוד פשוט:
כל אחד יכול לגדל עד 6 צמחים באופן פרטי, בשטח נעול, להחזיק בחומר מהצמחים שגידל. לנוע מותר עם עד 28 גרם, ולתת כמתנה עד 28 גרם לחבר  (או כל אדם אחר מעל גיל 21, אבל אם מישהו נותן לך ounce של חומר שהוא גידל כמתנה, אפשר וצריך לקרוא לו חבר).  עבור רישיון לגידול ומכירה מסחרית, יש תהליך מסודר (וחוק) אחר.
מאז, המדינה פורחת. כל כך הרבה כסף נכנס למדינה ממיסוי ותיירות, שאחרי משאל תושבים, החליטו להשקיע את הכסף העודף בבתי הספר ובחינוך.  מאות אלפי אנשים עברו לגור במדינה בשנתיים האחרונות, אלפי עסקים חדשים נפתחו, האבטלה ירדה, ואפילו אחוזי הפשיעה בירידה משנה לשנה.  אגב, זו אחת מתעשיות היזמות היחידות בארה"ב בה יש יותר יזמיות נשים מגברים.

כמו כל עסק, אחד האתגרים הניצבים בפני התעשיה הוא הרחבת קהל הלקוחות.  בקולורדו 30% מהצעירים בני 18-24 כבר מעשנים (או אוכלים או מאיידים) וויד.  במקום לנסות להגדיל את הקהל הזה, התוכנית היא להביא את המוצר לדמוגרפיה קצת יותר בוגרת – נשים, או ליתר דיוק אמהות, כדרך נעימה להרגע בסוף יום ארוך.  במקום כוס היין הטקסית אחרי שהילדים כבר נרדמו, למה לא לקחת כמה puffs ולהרגיש איך מתחי היום נמסים?

מגזין Vice לקחו אמא כזו, ג'סיקה רוק,שעישנה קצת בצעירותה, אבל מזמן כבר לא, ועשו לה סיור מלכותי בכמה נקודות חן של דנוור, בירת קולורדו.
ציפיתי לוידאו מצחיק. קיבלתי סרטון יפה, מעניין, ואפילו קצת מרגש.  וגם מצחיק.  ויפה.  רגע, על מה דיברנו?
“When I was a kid I inhaled frequently. That was the point.”
 
Barack Obama
Share
קיק-אס מאמא
The Wrestling Cholita 

בבוליביה, עד לא מזמן, המילה צ'וליטה היתה כינוי גנאי לנשים ילידות (אינדיאניות), כפריות, עניות, ממעמד חברתי נמוך.  הן לא הורשו להכנס למסעדות מסוימות, למוניות או אפילו לכיכר המרכזית של לה-פז, בירת בוליביה.

היום המצב משתנה.  האוכלוסיה האינדיאנית הכפרית זוכה בהתחזקות חברתית, חוקים חדשים מצמצמים את הפערים בין המעמדות וב2005 נבחר הנשיא האינדיאני הראשון לבוליביה.

את הצ'וליטה אפשר לזהות בקלות ברחובות ובשווקים לפי סימני ההיכר המסורתיים, שהיום כבר מהווים מקור גאווה.  שיער ארוך קלוע לצמות, חצאית ספרדית מנופחת ושאל תחרה שהביאו הכובשים הספרדים.  אך האקססורי הכי מזוהה הוא מגבעת באולר, כובע לבד קשיח, שהיה פופולרי באנגליה במאה ה19 בקרב גברים (צ'אפלין, צ'רצ'יל, "בנו של האדם").  איך הגיעו הכובעים האירופאיים האלו לקצה השני של עולם? קצת אחרי המצאתו, סוחר כובעים ממנצ'ר, שתכנן משלוח ענק לפועלי הרכבת האנגלים בבוליביה, טעה איפשהו באקסל שלו והגיע משלוח של כובעים קטנים מדי.  בגאונות שיווקית זריזה, החליט למכור את הכובעים לנשות בוליביה בטענה שזו האופנה האחרונה בקרב האליטה של נשות אירופה.  מאה שנים אחרי, הטרנד עדיין שולט בבוליביה, וגם מספר משהו על האישה שחובשת אותו – באמצע הראש לאישה נשואה, בחזית הראש לרווקה או אלמנה.
ועכשיו, בשנים האחרונות, הצ'וליטות חזקות מתמיד.  בכל יום ראשון, הנשים – אמהות, אחיות ובנות הולכות מכות מול קהל של אלף איש.  ספורט ההאבקות ההזוי הזה, שהיה שייך לגברים בלבד עד לא מזמן, התרחב, ועכשיו הכל הולך – נשים על נשים, נשים על גברים, כסאות על ראשים, שמלות מעופפות וקהל בטירוף.  במדינה בה המצ'ואיזם מעל הכל, הצ'וליטות המתאבקות הן סמל להעצמה הנשית ולהתחזקות המעמד הנמוך השואף לשיוויון.

לפני כמה שנים יצא סרט דוקו קצר על הנשים האלו, אבל הסרט פה למטה יותר יפה לדעתי (ויותר קצר).
 
קולדפליי שמולדפליי
גל מוג'ה

אלא אם הייתם בויפאסנה ביומיים האחרונים, בטח ראיתם את הקליפ החדש של קולדפליי בפיד שלכם (אם לא, עצרו הכל ותראו אותו עכשיו) וקראתם שביימו אותו  שני ישראלים.  האחד, וניה היימן שכבר מזמן מוכר בגאונות שלו בזכות הקליפים, פרסומות, וסרטונים שהם לא פחות מאומנות (קליפ אינטראקטיבי לבוב דילן, כל מה שקשור לרועי כפרי כמו Mayokero, הפרסומת עם בר רפאלי ו"כן ניגשתי לעידו", בירה שפירא, "בקיצור" ועוד ועוד).

השני, גל מוג'ה.  קצת פחות Household Name, אבל מאוד סביר שכבר ראיתם את יצירותיו.  יפות, תמיד חכמות, עם אפקטים ויזואלים שגורמים לך לראות כל קליפ לפחות פעמיים.  לא אוסיף במילים.  תמונה אחד שווה וכו'...
 
קליפים של גל שאני אוהב במיוחד:
בלוז
Robert Johnson

קצר: שבוע שעבר חגגתי לרוברט ג'ונסון יומולדת 105 (למרות שנפטר בגיל 27).  
ג'ונסון, שהוכתר כזמר הבלוז הכי חשוב שאי פעם חי, הקליט רק שני אלבומים, ב1936 ו1937.
אבל הוא לא תמיד היה כזה כשרון.  האמת, הוא היה די גרוע. אנשים לא רצו להקשיב לו אפילו.
אז הוא נעלם לכמה שבועות, וכשחזר היה בו משהו שונה.  לגמרי.  ניצוץ. הוא נהיה מאסטר של בלוז.

האגדה מספרת, שג'ונסון נקרא להגיע בחצות עם הגיטרה לצומת דרכים במיסיסיפי (שלימים נהיתה מקום עליה לרגל).  שם, באישון הליל, פגש את השטן בכבודו ובעצמו.  השטן כיוון לו את הגיטרה, ניגן עליה כמה שירים והחזיר לו אותה. בכך הפך השטן את ג'ונסון לנגן בלוז שלא נשמע כמותו מעולם.  בתמורה מכר לו ג'ונסון את נשמתו. 

אגב: בסרט "אחי איפה אתה" יש רפרנס מאוד ברור לאגדה. בכלל סרט שמלא ברפרנסים לאגדות מכל הסוגים. בהזדמנות.

תמזגו לכם כוס בורבון, שבו על כיסא הנדנדה במרפסת, ותשמעו איפה הכל התחיל:
ישבתי, אספתי, כתבתי וזה. עכשיו תורכם.
אשמח אם תעבירו הלאה לכמה חברים סקרנים שיהנו מזה.
או
פוסט של הלינק הזה:
giluynaot.co.il

(ואולי גם תוסיפו כמה מילים? נגיד ממש עכשיו?)

יש לכם משהו להגיד, להציע, או לגלות לי? אני בצד השני של הריפליי, ותמיד עונה.
 
סופ"ש יעיל,
אורי.
שתפו את המהדורה הזו שתפו את המהדורה הזו
קיבלתם את המייל ממישהו? אהבתם?  רוצים לקבל כזו הפתעה כל שבוע?
הצטרפו לרשימה
אני לא אשלח זבל.  מבטיח.
גילוי נאות בפייסבוק
Copyright © 2021 Giluy Naot, All rights reserved.


Want to change how you receive these emails?
You can update your preferences or unsubscribe from this list

Email Marketing Powered by Mailchimp